A weekly shiur by Dayan Levi Yitzchok Raskin, Rov of Anash in London, explores interesting Torah questions and halachic dilemmas.
The following issues are discussed by Rabbi Raskin in this week’s episode:
1) In Tehillim #136 – recited on Shabbos morning and at the Seder – the four letters of Hashem’s name are included. Are they to be pronounced?
2) When making a Siyum on a Gemoro, do we recite a regular Kaddish deRabonon, or the Kaddish that appears at the end of each Maseches?
3) Those attending my Torah class will most likely not have said Birkas HaTorah earlier in the day. Does that prevent me from teaching them Torah?
4) Cinnamon buns made with a bread-dough: המוציא or מזונות?
5) A question from far North: Some Zmanim apps indicated that the end of the fast was earlier according to Rabenu Tam than according to the AR and the Gra. Is this something that our visitors could rely upon?
6) Is there a basis for lighting Shabbos candles 25 minutes before sunset?
7) I have a non-stick frying pan that hasn’t been used for several years; I don’t whether it is meaty or dairy. Is there a way that it could be koshered?
8) Is there a way to kasher a glass-topped stove?
9) A fellow Shliach – from a neighbouring country – wishes to send me some supplies. A non-Jewish friend of his is travelling to my country, and is happy to take the parcel, but he’s travelling on Shabbos. May we accept the favour?
10) Feedback: Swing attached to tree (discussed on Parshas Bolok).
בהגדה מעיר כ”ק אדמו”ר זי”ע שלכאורה כוונה זו שוה לכל נפש. באגרות קודש ח”ב ע’ רכד נרתע מזה. וראה התוועדויות תשמ”ב ח”ב ע’ 1126 ואילך. בסדור האריז”ל: “כי ניקוד הקמץ בכתר, בסוד החסד, ‘וקמץ הכהן'”. ולהעיר מפסחים קיח א אודות כ”ו דורות שניזונו מחסדו של הקב”ה.
‘רשימות דברים’ (חיטריק) ע’ 362, שבשנת תרע”ה בליובאוויטש אמר כ”ק הקדיש הרגיל. בי’ שבט תשי”א אמר הרב מאיר אשכנזי – רב דשאנכיי – הקדיש הארוך הנדפס בגמרא (‘התקשרות’ גליון תרסח). ב’התקשרות’ א’תז מסופר על ת”ב תש”נ שתמה כ”ק אדמו”ר זי”ע על של אמר המסיים קדיש, והרי בכל הגמרות מובא קדיש לאחר הסיום. זכורני מילדותי שר”ב לוין ע”ה אמר שאומרים הקדיש הרגיל.
בשערי תשובה סי’ מז הביא שגם השומע חייב בברכת התורה. ומ”מ אחז”ל “הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו…”.
סדר ברכת הנהנין פ”ב ה”ז.
י”א שהע”ב מינוט הם קבועים וי”א שהם משתנים לפי אורך היום (ביאור הלכה סי’ רסא ש”ה שהוא). ולאדה”ז – לפי האופק.
הערת רמ”מ שי’ גורדון: רבים סומכים על שיעור 72 דקות קבועות לענין אכילה לפני הצום – אע”פ שבמקומות צפוניות, גם זה נגד החוש. וההסבר שבפיהם שכן הוא עכ”פ ברוחניות (דומיא לביאור כ”ק אדמו”ר זי”ע לברכת החמה אליבא דשמואל, אע”פ שהמציאות אינה כן). וא”כ זכותם לומר כן גם לגבי גמר הצום. ודפח”ח. ומ”מ לענ”ד, הך דברכת החמה אינו ‘נגד החוש’ כנדו”ד.
בחוברת ‘ליקוטי דינים’ של הרמ”ז גרינגלאז (נ”י תשט”ו) מוזכר שיעור למדקדקים: 23 מינוט. לאחרונה נתפרסם שכן אמר כ”ק אדמו”ר זי”ע לריל”ג ע”ה, שנהגו בליובאוויטש להקדים 25 מינוט לשקיעה”ח. ואולי היינו ¾ מיל (של הרא”מ) עם תוספת שבת.
ראה נתיבים בשדה השליחות ח”ג סי’ כ (ע’ 218 ואילך).
ראה שוע”ר סו”ס רמז. ויראה שלא יצטרך הגוי להביא המשלוח לבית היהודי בשבת.
חלקים של כלי א’ נמנים ב’צד’ יחידי, כגון קרון הקשור בבהמה, שנעשה מחלקים רבים (פסקי תשובות סי’ שלו סכ”ג).
