1) מה ההבדל בין ‘נחש’ ל’סימן’? אנו מצווים שלא לזהות זמנים מיוחדים להצלחה או להיפך, אבל יש כמה זמנים שאנו זהירים בהם מפני חשש מסויים?[1]
2) בשבת ערב שבועות פגשתי מכר אחד וספרתי לו על פעולות הצדקה שלי. הוא מבית עשיר, הוא דתי אבל אחותו לא. יומיים אחרי החג קיבלתי בדואר טשעק הגון מהקרן של משפחתו. תאריך החתימה ושל הדואר: בחג. מותר לי להפקיד הטשעק?[2]
3) השומע ברכה שהוא נמנע מלאומרה, האם יענה ‘אמן’?[3]
4) כהן הוטבל לנצרות ועתה חזר לחיק היהדות, מותר לישא כפיו?[4]
[1] ראה חולין צה ב; שו”ע יו”ד סי’ קעט; שיעורי הלכה למעשה יו”ד סי’ טו. אין לחפש, אבל ראוי ליזהר במה שיודע.
[2] בשוע”ר סי’ שיח ס”א התיר לאחר השבת למי שבישל בעבורו. אבל בסי’ תקג סי”ב אסר על אנשי בית לעולם. וע”ש בקו”א סק”ב. וי”ל שבאיסור שבת דחמיר על הבריות, אין צריך לקנוס לאנשי ביתו. משא”כ ביו”ט וכ”ש באיסור הטמנה.
בספר בינה ודעת (פ”ח הע’ קלז) נסתפק בזה. וחזי לאצטרופי שאין זה להנאתו האישית, כי אם למטרת הצדקה שלו.
[3] בביאור הלכה סי’ רטו התיר הדבר מספק. אך לפי דבריו, במקום חשש הפסק אין לענות.
[4] ברמב”ם פט”ו מהל’ תפלה ה”ג כתב שאין תשובתו מועלת להכשירו לכהונה. אבל בהגהות מיימוניות שם נחלק על זה, ומכשירו ע”י תשובה. וכן הוא בשוע”ר סי’ קכח סע’ נא.
[4] ברמב”ם פט”ו מהל’ תפלה ה”ג כתב שאין תשובתו מועלת להכשירו לכהונה. אבל בהגהות מיימוניות שם נחלק על זה, ומכשירו ע”י תשובה. וכן הוא בשוע”ר סי’ קכח סע’ נא.
