1) באה”ק פשט המנהג, שבברכת כהנים [שבכל יום], כשהש”ץ מקריא את הכהנים, עושה זאת בקול נמוך. בחו”ל נהוג שהש”ץ מקריא בקול. מה מנהג חב”ד בזה?[1]
2) שאלה מאוקריינה: המטבח של בית חב”ד מאוייש בנכרים. בימים כתיקונם אני מדליקה את התנור החשמלי בכל בוקר. עתה אנו סובלים תכופות מהפסקת-חשמל. האם – כשהחשמל חוזר – חייבת אני להדליק התנור שנית?[2]
3) בגן-ילדים ערכנו חלות לשבת. מורה גוי’ הכניסה הפת לתנור [שנדלק ע”י גוי]. מה דין הלחם?[3]
4) גבר יהודי שחי ר”ל עם נכרית רוצה לקבוע מזוזה. גם היא רוצה. האם משנה – לגבי הברכה – אם הבית הוא שלה?[4]
5) האם יש לברך על קביעת מזוזה בפתח חנות?[5]
6) בטעות ברכתי ‘בורא מיני מזונות’ על פרוסת לחם. האם עלי לחזור ולברך ‘המוציא’?[6]
[1] בפסקי תשובות סי’ קכח אות מ הביא מקורות לומר בקול דוקא, אבל בהע’ מביא שבזהר כתוב לומר בלחישו, ע”ש. ולענ”ד: “אמור להם – מלה במלה” היינו שהש”ץ אומר להם בשם הקהל, וא”כ צ”ל באופן שגם הקהל שומעים.
[2] בשו”ע יו”ד סי’ קיג ס”ה מבואר שאם הגוי יודע שעושה בישול בהסקה זו, יש לאסור.
[3] בשו”ע יו”ד סי’ קיב ש”ך סק”א משמע דלא מהני עריכת ישראל. וכן מפורש בערוה”ש שם ס”י.
[4] ראה נתיבים בשדה השליחות ח”א ע’ 111. וש”נ ללקוטי דיבורים ח”ד ע’ תקצג.
[5] ראה נתיבים בשדה השליחות שם בהע’ 22 מאג”ק יג ע’ ח; יז ע’ ק.
