1) בעל-קריאה במנין שאין זולתו מי שיעלה למפטיר, הוא עולה למפטיר בכל שבת. אבל איך יתנהג בפרשה שיש בה התוכחה: האם יעלה פעמיים, או שיקרא אחר והוא יקרא ההפטרה?[1]
2) בליל ב’ דיו”ט, האם נוכל להתפלל ערבית ולקדש מבעו”י?[2]
3) ההיתר לבשל ביו”ט לשבת – ע”י שהכינו עירוב תבשילין – מותנה על זה שהתבשיל הוא ראוי לאכילה לפני השקיעה. האם די בזה שהוא מוכן שליש בישולו?[3]
4) תלמידי הישיבה שהם ישינים בדירה נפרדת, האם מוטל עליהם להדליק שם נר של שבת?[4]
[1] ראה שוע”ר סי’ רפב ס”י וסי’ רפד ס”ט, שהמפטיר בנביא צריך שיקרא תחלה בתורה. אכן במשנה ברורה סי’ רפד סק”ח מבואר שהקורא בתורה יכול לקרות בנביא במקום העולה למפטיר [שהרי קרא בתורה תחלה]. ואף דאיהו מיירי בקוראים נביא מן הקלף, ה”ה בקורא מן הדפוס (שו”ת ישכיל עבדי ח”ז סי’ יד).
לפי זה צ”ע הדיון בשוע”ר סי’ רפב סי”ח אודות ביהכ”נ שאין מי שיודע להפטיר לבד מי שעלה כבר. למה לא נקרא לאחד משאר העם למפטיר, והבעל-קורא יקרא את ההפטרה? וי”ל דמיירי ששאר העם גם לא יודעים לברך ברכות ההפטרה.
[2] ראה נתיבים בשדה השליחות ח”א סימן יד.
[3] ראה שוע”ר סי’ תקכז ס”ח; קצור שו”ע סי’ קב ס”ג.
[4] ראה פסקי תשובות סי’ רסג אות כד.
