1) What’s the source for the custom for women to avoid doing the laundry on Motzei Shabbos? [1]
2) When saying Kaddish for someone who isn’t a relative, is there a [spiritual] reason that a living relative of the deceased should pay for this service?[2]
3) At the Kiddush in our Chabad House I noticed that some of our guests tend to add pasta and Chumus to their bowl of hot cholent. Do I need to say anything?[3]
4) For our Purim event we have hired a magician; may he perform tricks using playing cards?[4]
5) I take my son to the swimming pool, and whilst he is enjoying his session, I wait for him in the dressing room, which has multiple cubicles. May I learn my Shiurim whilst waiting there?[5]
6) I have a doorway whose top is dome-shaped. When placing the Mezuzah in the top third – do I measure only the straight vertical posts or should I include the ‘dome’ into the overall measurements? [6]
7) Disposal of Challoh: Is wrapping the piece of dough in a bag and disposing of it in the trash an equally acceptable alternative to burning the piece of dough?[7]
8) A pamphlet about sheitels was distributed locally, including a letter of the Rebbe זי”ע. The publisher misunderstands the letter, to say that a sheitel harms one’s פרנסה. [8]
9) Feedback on hot water boiled by a non-Jew on Shabbos: What if a non-Jew genuinely boiled the kettle for himself; may a Jew enjoy the remaining hot water? [9]
Join Zoom Meeting: https://us02web.zoom.us/j/9764852268
Index to previous Panorama Shiurim: Panorama Index 2 – Google Docs
Audio recording (on Kol HaLoshon): +44/0 208 191 7000; press *7, then code 921606
[1] אלי’ רבה סי’ רצט ס”ק כג בשם התשב”ץ; מגן אברהם שם ס”ק טו[לא הובא בשוע”ר] ; פסקי תשובות סי’ ש אות ו.
[2] מגן אברהם סי’ קלב בשם שו”ת בנימין זאב סי’ רא.
[3] הפסטה הרי הוא מבושל. והחומוס נראה שדינו כתבלין, שמותר לתת בכלי שני (שוע”ר סי’ שיח סי”ב. ברם בפסקי תשובות שם אות לד כתב להחמיר בזה, בכלי שני המחזיק חומו הרבה). אין נראה שהטשאלענט שהוא שפיך ייחשב כדבר גוש (ראה פסקי תשובות שם אות מב). ועוד, שחומרת דבר גוש כמעט ולא מובא בשו”ע אדה”ז. כל זה די עכ”פ שאין חובה למחות.
[4] איסור אחיזת עיניים מבואר בשו”ע יו”ד סי’ קעט סט”ו. ובנתיבים בשדה השליחות ח”ב ע’ 159 הארכתי בזה. על הקליפה השורה על קלפי משחק – ראה המובא ב’לחם הפנים’ על קצש”ע סי’ קלט בשם ה’קדושת לוי’.
[5] בשוע”ר סי’ פד קובע שבבית האמצעי אסור לומר דבר של קדושה, אפילו כשאין שם אדם. [וי”ח ע”ז, כמובא במשנ”ב שם סק”ג]. חדר ההלבשה הוי כחדר האמצעי (פסקי תשובות שם אות ב. ושם אות ג הקיל בחדרי מלתחה שעל שפת הים, ומקורו בשו”ת זכר יהוסף סי’ כג ושו”ת חינא דחיי סי’ כט. אכן המעיין שם יראה דמיירי שם באהל, וזו הסיבה להקלתו, כדמציין שם לעירובין נה ב אודות יושבי צריפין, שדירתן דירת עראי).
[6] נסתפק בזה הט”ז יו”ד סי’ רפז סק”ב: להרמב”ם שייך העיגול למשקוף, ולרש”י הוא שייך למזוזות שבצד.
[7] דין שריפת חלה שנטמאה מוזכר במשנה ובשו”ע יו”ד (סי’ שכב ס”ג) וברמ”א (שם ס”ה). גם בשוע”ר (סי’ תקו ס”ט) מבואר ששריפת החלה יש בה מצוה. וכן כתוב בס’ חלקת בנימין (יו”ד שם ס”ק צג). וע”ש (ס”ק פז) למה אין נוהגים לברך על שריפת החלה. מה שרבים נוהגים לעטוף החלה ולזרוק מיוסד על שו”ת מנחת יצחק ח”ד סי”ג – שהקיל מחמת הקושי בביצוע השריפה.
[8] המכתב-ק’ ד’ מ”ח תשי”ח. באגרות קודש כרך טז ע’ של-שלא מופיע יו”ד אדר תשי”ח – בעד חבישת שייטל. וכן בעשיריות מכ”ק.
[9] ראה פסקי תשובות סי’ שכה אות ג. בגוי שהוא מכירו – מחמיר, שמא ירבה בשבילו.
