1) המברך ברכת הגומל, אחרי שהקהל ענו “אמן” ובירכו אותו בנוסח “מי שגמלך לך . . סלה”, האם הוא עונה “אמן”?[1]
2) בהמשך לדיונים לאחרונה על פרטים בברכת כהנים: במקומות רבים עומדים הכהנים על שטיח מיוחד. למה?[2]
3) היושב ולומד ב’חדר שני’ ושומע הש”ץ בביהכ”נ מגיע ל’קדושה’, האם הוא חייב להפסיק לעניית ‘קדושה’?[3]
4) הנאלץ לאכול בשבת בבוקר לפני התפלה, האם צריך לקדש על היין תחלה?[4]
5) בבקשת ברכה לנכרי נהוג להזכירו בשם אביו. איך יש לנהוג בנכרי שאביו הביולוגי הוא יהודי ואמו גוי’?[5]
[1] כן הורה הבן איש חי (עקב ס”א).
[2] פסקי תשובות סי’ קכח אות לא, בשם הרב מבוטשאטש. להעיר שב-770 לא נהגו, כי אם בשנים האחרונות, שאז בנו במה במזרח לכ”ק אדמו”ר זי”ע [תחלה רק לתשרי ואח”כ לכל השנה], אז היה הרבי יורד אל הריצפה וכהנים רבים התלכדו על הבמה.
הערה: הכהנים עומדים עם אחוריהם לארון הקודש, כי הם מוסרים ברכת השי”ת לכלל ישראל. עד”ז, הכהן המדליק את המנורה עומד כשאחוריו לקה”ק (רשימת המנורה ע’ נ). שי”ל שמשפיע אור מקה”ק אל המנורה, ומשם לכל העולם. להעיר שבתפלה אסור לעמוד במקום גבוה (שוע”ר סי’ צ ס”א). וע”פ הנ”ל מובן, כי הכהן מעניק ברכת השי”ת לקהל.
[3] ראה שוע”ר סי’ נה סכ”ב: “יכול לענות עמהם”. שלחן שלמה פ”ט ס”ו.
[4] בביה”ל ר”ס רפט פשיטא לי’ שצריך לקדש. וראה פסקי תשובות שם סק”ח שרבו המקילים.
[5] ראה רמ”א סי’ קלט ס”ג; נתיבים בשדה השליחות ח”ב ע’ 70.
