1) אנו זהירים שלא לאכול בצל קלוף שעבר עליו לילה. שמעתי אומרים שאם נשאר ראש הבצל, מותר לאכלו גם אחר הלינה. אך מהו ‘ראש’ הבצל: הצד התחתי שבו יוצאים השרשים, או הצד העליון – שממנו יוצאים העלים?[1]
2) עשיתי עיסה עם קמח פחות מכשיעור, ולתוך העיסה עירבתי פתיתי שבולת-שועל (קוואקר). האם הפתיתים הללו עולים לשיעור חלה, להפריש מן העיסה בברכה?[2]
3) מצה עטופה בשכבה עבה של שוקולד – ברכתה ‘המוציא’ או ‘שהכל’?[3]
[1] נדה יז א; שוע”ר הל’ שמירת גוף ונפש ס”ז.
[2] בשו”ע יו”ד סי’ שכד ס”ג איתא דמורסן שהופרש והוחזר – אינו מצטרף. אבל כאן הרי זה כל הגרעין של השיבולת-שועל. וילע”ע.
[3] בתערובת קי”ל דדגן עיקר (סדר ברכת הנהנין פ”ג ה”ב), ומ”מ באוכל מלוח עם פת, הפת נטפלת למלוח ולברכתו (שם ה”ח). ואולי י”ל שדוקא בתערובת קי”ל דדגן עיקר. ונדו”ד אינו תערובת, וא”כ ניזיל בתר עיקר. ולהעיר מהשקו”ט אודות שניצעל, דרבים נקטו שברכתו ‘שהכל’ (ראה ‘דרשו’ סי’ רח הע’ 7). שי”ל משום שאין הדגן מעורב בו. אבל להעיר מדין עיסה הממולאת בשר (שם ה”ז).
