1) Many Sidurim have a list of verses corresponding to people’s names, to be recited before stepping back at the end of the Shmone Esrei. I found some of those verses to be difficult for my younger pupils. Can I recommend a simpler verse instead?[1]
2) Is playing football on Shabbos permitted?[2]
3) A non-frum Jew kindly lent money to my Beis Chabad, but he wrote the cheque on Shabbos. May I deposit the cheque?[3]
4) Why does Chabad not say א-ל מלך נאמן before Shema?[4]
5) Following on from discussion about the issue of Nolad in making whip-cream on Shabbos; may one make soda-water on Shabbos?[5]
6) When visiting small communities ahead of Purim, should I read the Megila for them?[6]
7) I ate a meaty supper. I then saw a tasty bun, said the brocho, and was then alerted that the bun is milky. May I eat a drop of the bun in order to avoid a brocho in vain?[7]
8) Is there value in saying Birkas haMozon in Hebrew from a transliterated text?[8]
9) I share an office with a non-Jew. On a recent vacation trip to Egypt, he picked up some antique artefacts and has displayed them in our office. May I pray in that office?[9]
10) Feedback on saying Tehilim on the eve of Shabbos Mevorchim:[10]
https://us02web.zoom.us/j/9764852268?omn=87046066866
Index to previous Panorama Shiurim: Panorama Index 2 – Google Docs
[1] במאמר הר’ ישראל חיים שטעסל (מח”ס שיח תפלה, ונספח לסידור ‘תפלת ישראל, י. קרויס, תשע”ד, ע’ רלא) מוכיח שיש להעדיף פסוקים אלו דוקא.
[2] דיון מדין מוקצה – בשו”ע סי’ שח סמ”ה ובשוע”ר שם ספ”ג. ואילו בסי’ שלח ס”ו חשש להשוויית גומות. ונ”ל דשם מיירי במשחק גולות וכיו”ב.
[3] איסור מעשה שבת (בר”ס שיח) לאחרים רק עד מוצ”ש, אף למי שבישל בשבילם. וש”נ לסי’ תקג סי”ב שהתבשיל אסור לכל אנשי ביתו לעולם. ויל”ח בין שבת דחמירא בעיני אינשי, משא”כ יו”ט, ולכך החמירו שם.
[4] דבר זה הובא בשוע”ר סי’ סא ס”ד. ובהע’ צויין לתקוני זהר. ב’סדור’ הורה להכפיל התיבות “‘אה”א’. בס’ דרכי חיים ושלום (אות קמג) מביא מהאשכול והרמב”ן שאמירת ‘א-ל מלך נאמן’ הוי’ עניית אמן על ברכת עצמו, דהוי מגונה (לבד מ’בונה ירושלים’). אכן בזמנים עברו היה הש”ץ מברך בקול ברכות קר”ש, והקהל ענו ‘אמן’. או שענו ‘א-ל מלך נאמן’. אבל מי שמברך בעצמו ‘אהבת עולם’ אין לו לומר ‘א-ל מלך נאמן’. ולהעיר ממנהגנו (ספר המנהגים ע’ 11) שהש”ץ מסיים ברכת ‘אהבת עולם’ בלחש – מחשש הפסק ב’אמן’. אע”פ שיש דעות בראשונים לענות שם אמן על ברכת עצמו.
[5] בס’ שמירת שבת כהלכתה פי”א סל”ו מתיר הדבר. ואילו בפסקי תשובות (סי’ שכ אות טו) מביא מצדדים לכאן ולכאן.
[6] מבואר באו”ח סי’ תרפח ס”ז.
[7] בס’ פסקים ותשובות (יו”ד סי’ פט אות ה) מקיל לטעום מעט לאחרי שעה מאכילת הבשר, ויש מקילים בתוך השעה, אך בקינוח ידיו ופיו. ולענין תענית ראה שערי תשובה סי’ תקסח סק”א. ובפסקי תשובות (שם אות ב) תלוה הדבר בפלוגתא אם ברכה לבטלה אסורה מדאורייתא או מדרבנן.
[8] ראה שוע”ר סי’ קפה ס”א ואילך.
[9] ראה שוע”ר סי’ צד ס”י.
[10] ראה ליקוט דיני ומנהגי ראש חודש (לר”ח רפפורט, קה”ת נ”י תש”נ) פ”א הע’ 26.
הערת ר”א קיעוומאן נ”י: א) אחרי תשמ”ח לא הי’ מיקרופון לברכה לתמימים בערב יו”כ; ב) כשחל יו”ט בערב שבת, לא היתה התוועדות בערב שבת. ומשמע שבגלל שהרבי הדליק נרות, לא סמך על אי-קבלת השבת מיד.
0 Comments